(Moyal) Nom Moyal

שם המשפחה מויאל (Moyal)

מטילדה א. טג’ר

באמצע המאה ה19 עלתה לארץ משפחת מויאל ממרוקו ובהמשך נמנתה בין המשפחות הספרדיות הבולטות של הישוב במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בירושלים פיתחו את כלכלה של ארץ ישראל משפחת אמזלג, אלישר, ואלירו, מיוחס ונבון ואילו ביפו פעלו באותו הכיוון משפחות שלוש ומויאל וזאת בעזרת פיתוח קשרי מסחר בינלאומיים, בנקים וקשרים דיפלומטיים[1].

 במאמר זה לא נדון בתולדות המשפחות האלה אלא נתמקד בשמות  שלהן.

אלישר, מיוחס, נבון ושלוש הם שמות עבריים מובנים לכל. השם ואלירו מקורו בשם עיירה בספרד El Valero הנמצאת במחוז העיר Albacete שבאיזור קסטילה-לה מאנצ’ה. לגבי השם אמזלאג, גם כאן אין סוד. השם ממקור ברברי(דרום מרוקו) ופירושו בשפה זאת “עושה חבלים”.  לעומת אלה מה מקורו ופירושו של השם מויאל?

 השם מויאל היה נפוץ במרוקו וגם בחלקה המערבי של אלג’יריה. מואיל היה גם שמו של סב סבי מצד אמי, הרב אהרן מויאל שהגיע לעיר הבירה אלג’יר מעיר הנמל ספי Safi שבמרוקו, שם נולד ב1799. הוא הקים משפחה בעיר ווהראן Oran שבאלג’יריה. כך נולד הסבא רבא שלי משה מויאל ב-1843 וסבי, אהרן מויאל ב-1877.  אינני יודעת אם יש קשר כל שהוא בין משפחתי לבין משפחת מויאל שהתיישבה ביפו, אך השם אהרן חוזר בשני הצדדים.

כתיבו העברי הוא מואיל ונגזרותיו הן אמויאל או בן מויאל. ואילו כתיביו וצורותיו הלועזיים של השם הם:MUYAL, MOYAL MOUYAL, AMOYAL,MOYAL BEN

קובע אייזבת[2] כי מדובר בעיוות של השם עמיאל התנכ”י (במדבר 13:12). לעומתו, טוען לארידו[3] כי השם הוא שמה של העיירה Moya באיזור  Cuenca או שמו של כפר באיזור Lugo, שניהם בספרד. מצדו, כותב טלידנו[4] כי, לפי המסורת שבעל פה שבמשפחה, מקור השם הוא המלה הספרדיתmuy  שפירושה: מאד, רב – תואר שהוענק בימי הביניים לראש קהילת ברצלונה במטרה להצביע על חשיבותו הרבה. טולידנו מביא אפשרות נוספת: מויאל נגזר מ”מוהל.

במילונו הביוגרפי של רבני מרוקו “מלכי רבנן”[5], מאית המחבר, יוסף בן-נאים, את השמו של הרב “בן מויאל”, ללא זכר לאות “עין” ההתחלתית של “עמיאל”. גם ב”מלכי ישורון”[6] רשום השם באותה הצורה. אין כל אפשרות שתעלם האות “עין” בשם עמיאל כאשר נשתמר בקפידה מרובה כתיבם העברי של כל השמות התנכיים במרוקו.

כדי להפוך את תואר הפועלmuy  (מוי) למויאל, נוספה הסיומת  alשלא קיימת בשפה הספרדית אלא אם כן שתי האותיות האלה הנן חלק אינטגראלי של המלה[7]. בנוסף, רק אל המלך פנו בתואר muy alto , דהיינו “רם מאד”. אי לכך לא סביר שראש קהילה יהודית יקבל תואר דומה וזאת באווירה האנטישמית מאד ששררה אז בספרד. מסוכן מדי! זאת כנראה עוד הגדה ש”הומצאה” ע”י המגורשיפ מסרד.

בבדיקה של כחמש מאות ספרים ומאמרים  על היהודים בספרד עד לגירושם ביולי 1492[8], נמצאו שמות משפחה שאיותם קרוב למויאל חילקנו אותם לשלוש קבוצות. אך יאמר במאמר מוסגר  כי התעודות הארכיוניות הספרדיות מימי הביניים, כתובות ביד בלטינית, ספרדית או קטלאנית. ככלל, כתיבם של השמות לא היה אחיד וקבוע ואלה נרשמו כפי ששמעו אותם הפקידים הסופרים או הנוטריונים, כולם נוצרים.לא פעם נמצאו בתעודה אחת שנים או שלושה כתיבים שונים של אותו שם. עושה רושם שגם היהודים לא שמו לב לעובדה זאת. מכאן ריבוי הכתיבים.

להלן שלוש הקבוצות:

1. AMIEL, AMIELL, AMIELO, AMIELLOS, AMIYL, AMYLLO, UMIEL.
2. DE MOYA, DE MOYO
3. ABEN MUYEL BEN MAUL, DE MAUYEL

המקור “עמיאל” ברור בקבוצה הראשונה. ניתן להסביר את כתיבתו של U במקום A בUMIEL: הסיכוי הגדול הוא שזהו עיוות שנגרם כתוצאה מתעתיק מוטעה של האות הגרונית “עין”.

הקבוצה השניה מורה על המקום Moya – טענתו של לארידו – בעיקר עם הקידומת De המרמזת על המקור “ממויאה”

מתקבל על הדעת שהקבוצה השלישית משתייכת לשם מויאל.

נתייחס עתה להצעת טולידנו: מויאל  נובע ה”מוהל”. בספרדית של ימי הביניים, לעתים כתבו את האות (ה) H כ-  Y (יוד), כך נתקלנו ב- Abraym עבור אברהם[9]) ולסרוגין, התעלמו מן האות H כמו [10]Coen ולא Cohen. יש לקחת בחשבון עובדה חשובה נוספת. נקבע כתיבו של השם מויאל Moyal ע”י הצרפתים לאחר כיבוש אלג’יריה ב-1830 בו בזמן שבשפה היהודית-ערבית של האיזור נשמע השם קרוב יותר ל-Muyel . מקור הגירסה Amoyal המקובלת במרוקו בקיבוץ הקידומת Aben או בהי הידיעה הערבית Al המקובצת לA. ערוב העברית והערבית באותו שם היה תופעה שכיחה בספרד של ימי הביניים.

לסיכום, גבוה הסיכוי ש”מוהל”  הוא מקורו של השם מויאל והשאלה שתישאר כנראה ללא מענה היא: “האם תמצאנה אי פעם בספרד הוכחות כי המויאל הראשון היה אכן מוהל?”.

ביבליוגרפיה:

בן-נאים, יוסף: מלכי רבנן. ירושלים, תרצ”ב.
מרציאנו, רפאל: מלכי ישורון. ירושלים, תש”ס.
ענר, זאב. סיפורי משפחות;  סיפורן של חמישים משפחות בתולדות הישוב.תל אבי, הוצאת משרד הבטחון, 1990.
קרק, רות ויוסף גלס: יזמים ספרדיים בארץ ישראל. ירושלים, מגנס, תשנ”ג
קרק, רות, ויוסף גלס: משפחת ולירוף שבעה דורות בירושלים 1800-1848. ירושלים, גפן, תשס”ה.

Eisenbeth, Maurice. Les Juifs de l’Afrique du Nord :démographie et onomastique. Alger, 1936.
Laredo, Abraham. Les noms des Juifs du Maroc; éssai d’onomastique judéo-marocaine. . Madrid, 1978.
Toledano, Joseph. Une histoire de familles; les noms de famille juifs d’Afrique du Nord. Jerusalem, 1998.

ירושלים ינואר 2012

Author: Mathilde A. Tagger holds an MA degree in Library and Information Sciences from the Hebrew University in Jerusalem. She has been deeply involved in Jewish genealogy both in Israel and abroad for the last twenty years, especially in the field of Sephardic genealogy. She has published numerous articles in various Jewish genealogical journals, including “Sharsheret HaDorot” (Israel); “Revue du Cercle de Genealogie Juive” (France); “Etsi – Sephardi Genealogical and Historical Review” (France); and “AVOTAYNU” (United States) and was co-author of “Guidebook for Sephardic and Oriental Genealogical Sources in Israel”, Avotaynu, 2006. She has built and published many databases, all available on www.sephardic.com. She was very active for many years in the Israel Genealogical Society, she served as their Sephardic SIG Coordinator. She was the Project Coordinator and member of the Jerusalem 2004 Jewish International Conference Board. In 2007 she received the Life Achievement Award at the IAJGS conference. In 2008 she received the IGS Award. Since 2008 has been the head of the digitization team for the Montefiore Census.

מחברת: מטילדה א. טג’ר בעלת תואר שני מהאוניברסיטה העברית. עוסקת במחקר גנאלוגי מאז 1986. 1993-2008: חברת מערכת “שרשרת הדורות”. ב-1997 ייסדה את קבוצת הדיון המיוחדת לגנאלוגיה ספרדית, הראשונה מסוגה בעולם. פירסמה מאמרים רבים בכ”ע גנאלוגים בישראל, צרפת וארה”ב. מאז 1999 הכינה עשרות בסיסי נתונים בגנאלוגיה ספרדית המאוכסנים ב- www.sephardic.com.היתה אחראית על 16 פרויקטים גנאלוגים שבוצעו לקראת הכנס הבינלאומי לגנאלוגיה יהודית שהתקיים בירושלים ב-2004. מעל למחציתם נעשו על ידה. ב2006 יצא לאור ספר “מדריך למקורות גנאלוגים הנמצאים בישראל עבור הספרדים ובני עדות המזרח”. ב2007 הספר זכה לפרס מטעם איגוד הספריות היהודיות (ארה”ב). ב-2007 הוענק לה פרס על מפעל חיים מטעם האיגוד הבינלאומי של החברות הגנאלוגיות היהודיות. ב-2008 קבלה את הפרס “יקיר העמותה ” נטעם העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה. מאז 2008 עומדת בראש צוות מפעל הדיגיטציה של מפקדי מונטיפיורי ועל כך קבלה ב-2010 “אות הוקרה”.